פסק-דין בתיק בר"ע 342/08

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 24.6.07 (ת"א 6235/05, בש"א 3288/07, כב' סגן הנשיא השופט י' צור), במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת (להלן - הנתבעת) לחייב את המשיבה (להלן - התובעת) בגילוי ומתן עיון במסמכים וכן סירב לחייב את התובעת להשיב על מספר שאלות בשאלון שהפנתה לה הנתבעת. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 1.2.08, לאחר הארכת המועד להגשתה.

2.         התובעת היא חברה העוסקת בין השאר ביבוא ושיווק ציוד רפואי והנתבעת היא חברה אמריקאית העוסקת בייצור מכשור רפואי. התובעת שימשה בין השנים 1995-1998 מפיצה של מוצרי הנתבעת. בתביעה על סך 812,000 ש"ח שהגישה התובעת רק בשנת 2005, טוענת היא כי הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות עמה בניגוד להבטחתה בדבר המשך יחסי ההפצה, וכי הפסקת ההתקשרות גרמה לה נזקים. הנתבעת טענה שמדובר היה בהתקשרות לתקופה קצובה בלבד שהוארכה כל פעם לתקופה של שנה נוספת וכי לתובעת לא הייתה זכות מוקנית להמשך ההתקשרות. לטענתה, ניתנה לתובעת הודעה מראש על הכוונה לסיים את ההתקשרות, כחצי שנה לפני סיום ההתקשרות עם התובעת, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

3.         ביום 29.3.07 הורה בית משפט קמא על פיצול הדיון באופן שתחילה תידון שאלת האחריות ולאחר מכן תידון שאלת גובה הנזק. בשאלת החבות הגדיר בית משפט קמא את הפלוגתאות העיקריות בתיק כדלקמן:

"א.      האם הנתבעת הבטיחה לתובעת שיחסי ההפצה יימשכו אם לאו?

ב.         האם היה מדובר בהתקשרות לתקופה קצובה שהוארכה, מידי פעם בפעם, לתקופות קצובות של שנה בודדת ותקופה זו באה לקיצה בשנת 1998?

ג.         האם היתה הפרה מהותית של הסכם ההתקשרות מצד התובעת באופן שהצדיק את הפסקת ההתקשרות מצד הנתבעת?

ד.         ככל שהתשובה על שאלה ג' היא חיובית, מה היתה תגובת הנתבעת להפרות הסכם ההתקשרות מצד התובעת?"

            ביום 25.9.07 הוסיף בית המשפט פלוגתא נוספת לרשימת הפלוגתאות:

ה.        "האם משך תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה על ידי הנתבעת, ככל שניתנה, היתה סבירה ומספקת על פי המבחנים שבפסיקה?"

עוד בטרם פוצל הדיון כאמור, הגישה הנתבעת לתובעת דרישה מפורטת לגילוי ועיון במסמכים וכן דרישה להשיב על שאלון. התובעת המציאה רק חלק מן המסמכים שנדרשו ממנה והשיבה על השאלון באופן חלקי. בקשות שהגישה הנתבעת בעניין לבית משפט קמא נמחקו, לאור ההחלטה לפצל את הדיון ובשים לב לכך שחלק מהבקשות עסק בשאלת הנזק.

4.         במסגרת הדיון באחריות הנתבעת, הגישה הנתבעת לבית המשפט בקשה נוספת, ובה התבקש בית המשפט ליתן צו גילוי ועיון במסמכים שונים וכן לחייב את התובעת להשיב על מספר שאלות בשאלון. בית המשפט דחה ביום 24.6.07 את הבקשה ככל שהיא נוגעת לגילוי ועיון במסמכים "מפני שהמסמכים המבוקשים לא רלוונטיים לפלוגתאות הנ"ל". אשר לשאלון, בית המשפט הורה לתובעת להשיב על חלק מהשאלות, אך קבע בעניין השאלות נשוא בקשת רשות ערעור זו, כי אף הן אינן רלוונטיות לדיון בשאלת האחריות.

5.         על החלטתו של בית משפט קמא הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור זו. הנתבעת טוענת כי כל המידע והמסמכים שהתבקשו על ידה הנם רלוונטיים לבירור חבותה ואי גילויים עלול לפגוע ביכולתה להתגונן כיאות. הנתבעת מלינה על כך שהחלטת בית משפט קמא בעניינה אינה מנומקת דיה וכל שצוין בה הוא כי המסמכים והשאלות אינם רלוונטיים לשלב הנוכחי של הדיון. עוד טוענת הנתבעת כי הגשת התביעה קרוב לשבע שנים לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים, גרמה לה לנזק ראייתי משמעותי, הואיל ואין היא מחזיקה עוד במסמכים ובנתונים הדרושים להגנתה.

6.         התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, ההחלטה נשוא בקשה זו נומקה כדבעי על ידי בית משפט קמא, אשר בחן את המידע שביקשה הנתבעת לקבל בהתאם למבחן העיקרי בעניין, מבחן הרלוונטיות. לטענת התובעת, ההנמקה הנדרשת יכולה להיות קצרה ותמציתית, בהתאם לנסיבות העניין. התובעת טוענת כי יש בדרישות הנתבעת משום ניסיון להכביד על התובעת על מנת שזו תיאלץ לסגת בה מתביעתה. התובעת מציינת כי תביעתה הוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות, על כן חובה היה על הנתבעת לשמור את המסמכים הנוגעים להתקשרותה עם התובעת ואין לבוא אל התובעת בדרישות מכבידות להמצאת מאות מסמכים הנוגעים לכל שנות ההתקשרות עם הנתבעת.  עוד טוענת התובעת כי אין ליתן רשות ערעור במקרה זה, בהתאם להלכה הפסוקה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שניתנו במסגרת הליכים מקדמיים ונוגעות לאופן ניהול התיק.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת בית משפט קמא, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור. אדון להלן במסמכים אשר בעניינם מבקשת הנתבעת גילוי ועיון ובשאלות עליהן מבקשת הנתבעת מענה.

העתקי כל המסמכים ביחס להשקעות התובעת בקידום ושיווק מוצרי הנתבעת במהלך כל תקופת היחסים ביניהן (1995-1998)

8.         מסמכים אלה כוללים חשבוניות, כרטסת הנהלת חשבונות, דוחות כספיים, מאזנים כספיים, כרטסות הנוגעות ללקוחות והסכמי שכירות. הנתבעת טוענת כי מסמכים אלה דרושים לה לצורך בחינת טענת התובעת לפיה הובטח לה בעל-פה, על רקע השקעה כספית ניכרת מצידה, כי היחסים החוזיים יימשכו לשנים ארוכות. מסמכים אלה דרושים גם לצורך בחינת הטענה החלופית של הנתבעת, לפיה ממילא ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת זמן סביר מראש. טענה חלופית זו מתבססת על הפסיקה, לפיה סבירותה של ההודעה המוקדמת עשויה להימדד בין היתר על-פי נפח הפעילות והיקף ההשקעות. הנתבעת מציינת כי ייתכן והסיבה לטעותו של בית המשפט בעניין זה נעוצה בכך שהפלוגתא בעניין סבירותה של ההודעה המוקדמת הוספה על ידי בית המשפט במועד מאוחר למתן ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

9.         התובעת טוענת כי הנתונים הכספיים הנוגעים להשקעותיה אינם רלוונטיים לשאלת החבות או לשאלת סבירות משך ההודעה המוקדמת, אלא לכל היותר לשאלת גובה הנזק, אשר אינה השאלה הנדונה בשלב זה. עוד טוענת התובעת כי מסמכים הנוגעים להשקעות שתועדו באופן ספציפי והמצויים בידי התובעת, כדוגמת מסמכים הנוגעים לרכישת מכשירי הדגמה, נמסרו במלואם לידי הנתבעת עוד לפני פיצול הדיון. כן נטען כי נתונים אחרים נוגעים להשקעות שנעשו כחלק ממהלך העבודה הכולל של התובעת ועל כן לא ניתן לבודדם מתוך כלל העבודה שביצעה התובעת. כן טוענת התובעת כי במסגרת שאלת החבות אין כל רלוונטיות לנתונים בדבר היקף רווחיה.

10.       בעניין זה יש לקבל עקרונית את עמדת הנתבעת. המסמכים הנוגעים להיקף השקעותיה של התובעת בקידום ושיווק מוצריה של הנתבעת וכן לרווחיה של התובעת, הנם רלוונטיים, למצער, לדיון בפלוגתא החמישית שהוגדרה על ידי בית משפט קמא ("האם משך תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה על ידי הנתבעת, ככל שניתנה, הייתה סבירה ומספקת על פי המבחנים שבפסיקה?"). זאת לנוכח הפסיקה שקובעת כי בין השיקולים לעניין סבירותה של תקופת ההודעה מראש, ניתן למנות את סכומי ההשקעות וההוצאות שנדרשו כדי להפיץ את המוצר ואת היחס ביניהם לבין שיעור הרווח הצפוי (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 707). בית משפט קמא לא נימק מדוע מסמכים אלה אינם רלוונטיים. יש לתת משקל גם לעובדה שהפלוגתא החמישית טרם הוגדרה במועד מתן החלטתו. ערכאת הערעור אמנם אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, אולם אין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים כאשר הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה, או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן חברה לבנין ופיתוח בע"מ (25.12.07).

            התובעת טענה בכתב התביעה כי השקעותיה לצורך שיווק מוצרי הנתבעת בישראל כללו גם העברת משרדיה מבית חנינא למערב ירושלים, כדי להקל על הקשר עם הלקוחות הישראלים. התובעת לא הסבירה מדוע אין ביכולתה להעביר לנתבעת את הסכמי השכירות של משרדיה, ולפיכך עליה לגלות מסמכים אלה לנתבעת.